יום שלישי, 5 במאי 2015

כתבת וידאו - פרוייקטון ניו מדיה 2015

הצוות שכלל את עדן בלאווט , אדיב רויף ואני מתן משיח מכיתה י"א - מגמת ניו מדיה בבית הספר אורט נעמי שמר בגן יבנה , הכנו כתבת וידאו על יום הגיבוש של תלמידי שכבת ח' של בית הספר שהתקיים בתאריך 10.11.2014 בפארק ה"עכביש" בגן יבנה.
הפעילות , שמטרתה לרענן את שגרת התלמידים ולהוציאם ליום מלא פעילויות חדשות ומעניינות , באה מהרצון של בית הספר להחזיר את התלמידים לשגרה אחר קיץ לא פשוט של מלחמה במבצע "צוק איתן" שגרם לכלל הארץ ובעיקר בדרום להישאר בבתים במקום לצאת ולהנות מחופשת הקיץ.
יצאנו לתעד את יום זה ולשמוע קצת מהקולות של המורים המארגנים ושל התלמידים עצמם:



יום שני, 20 באפריל 2015

תיק הפקה - מתן משיח י'א 2



תיק הפקה:


חלק א: הקדמה אישית:

1.ספר לקוראים מי אתה , תוך שאתה מוסיף משהו מעניין על עצמך ועל תפקידך במסלול הניו מדיה.

אני מתן משיח מי"א 2 בתיכון נעמי שמר בגן יבנה , ספורטאי שמתעסק בעיקר בתחום הכדורסל ובמסלול הניו מדיה בשנתיים האחרונות ערכתי וצילמתי וראיינתי אנשים שונים לצורך בניית כתבותי גם לפרוייקטים האישיים שלי וגם לבית הספר כשהיה צריך. בכתבותי לפרוייקט האישי התעסקתי בעיקר במצבו של הכדורסל בארץ.

2. באיזה תחום התמחית בשנתיים האחרונות במסלול?

בשנתיים האחרונות התמחיתי בצילום ובכתיבת כתבה , בנושא חדשות ובניית כתבה טובה - גם בוידאו וגם במלל. למדתי זוויות חדשות ואיך להשתמש במצלמות , איך להשתמש נכון בשפה בכתבותי ואיך לבנות אותה בצורה שתעניין את קוראיה.

חלק ב: מסקנות ביניים מתהליך הלמידה:

1. מהן המסקנות העיקריות אותן למדת במסלול הניו מדיה

המסקנות העיקריות שלמדתי במסלול הניו מדיה הן שזהו תחום שמאוד חשוב בארץ , הוא נותן זווית חדשה להמון דברים שרצית לדעת ולא ידעת כמו איך לצלם נכון , איך בונים כתבה שתמשוך את תשומת הלב שלנו כקוראים שרוצים לקבל את המידע בצורה הטובה ביותר. טוב מאוד שמלמדים מסלול שכזה בבתי הספר מכיוון שזה נותן ניסיון ומידע לתלמידים שבאמת אוהבים את המקצוע הזה ואפילו פותח להם דלתות בצבא . מקצוע זה חשוב מאוד גם לעתיד של המדינה כי זה מה שבעצם בונה אותה מבחינה טלוויזיונית ואחראי על כך שנקבל שוק דעות חופשי במדינה דמוקרטית שחשוב לשמוע את דעותיהם של כולם והניו מדיה בעצם מלמד אותך את האתיקה ואיך להביע את עצמך באופן שמותר לך לעשות זאת בכתבות מכל סוג שהוא.

2. כיצד אתה רואה את עצמך פעיל בתחום הניו מדיה בעתיד?

נרשמתי למסלולים צבאיים כדי לנסות ולהתקבל לגלי צה"ל , אולי להיות חלק מדוברי צה"ל , כתב צבאי , אולי משם זה יתקדם גם לקריירה לאחר מכן אם אצליח להגיע לשם , אם לא תמיד יש אופציות אחרות.

3. אילו מהדברים שלמדת בשיעור יישמת בפעילות האישית שלך ברשת וברשתות החברתיות

למדתי בשיעורים זוויות נכונות לצילום וככה למדתי איך למקסם את חוויות הצילום האישיות שלי למקסימום ולהוציא מהתומונות שאני מצלם יותר.

חלק ג: תקשורת ודמוקרטיה;

1.איזה ענין ציבורי יש בנושאים בהן עסקת? בחר מתוכם 2 נושאים והסבר למה חשוב להביא לידיעת הציבור את הנושא

כתבתי על מצב הכדורסלנים בארץ , למה אין ישראלים מובילים - יש על זה מחלוקות רבות מכל הכיוונים , גם בציבור וגם במנהלות האחראיות למצב הזה. בנוסף פירשנתי את מצבה של מכבי תל אביב ביורוליג ועל איך שהזכייה בשנה שעברה באליפות אירופה מקרית הפכה את מכבי לאימפריית הימורים על שחקנים בלי ניסיון ותקציב מוגבל - גם זה מעניין מאוד את הציבור שכן זוהי "הקבוצה של המדינה" שבעצם היחידה שמייצגת אותנו והכישלון הניהולי משפיע על האוהדים ועל הציבור התומך בקבוצה באירופה.

2. האם נתקלת בבעיות  חוקיות או אתיקה עיתונאית במהלך עבודתך ואיך פתרת אותן?

בשנתיים האחרונות בהן למדתי במסלול הניו מדיה לא נתקלתי בבעיות אתיקה , כן למדתי על האתיקה הזו (זכויות יוצרים וכו'.) אך מכיוון שכתבותי לא יצאו לחשיפה גדולה השתמשתי בתמונות / מוסיקות רקע בעלות זכויות יוצרים אך אני יודע שבשנה הבאה אתמקד ואקפיד בכתבותי בנושא האתיקה יותר.

3.האם הכתבות שלך ממלאות את אחד מתפקידי התקשורת ? אם כן מהו וכיצד הן  ממלאת אותו?

בשני כתבותי פרשנתי נושאים שמאוד חמים בזמן הזה , כתבות אלה ממלאות את תפקיד התיאום והקישור - פרשנות , מצב הישראלים בכדורסל ועל הסיבות למה אין כאלה בליגות הבוגרות והמייצגות והנושא הניהולי במכבי תל אביב שבעצם נשען על הימורים ותקציב נמוך משאר אירופה שמעמיד את מכבי כל שנה מחדש במצב של אמונה בניסים על פני סגל קצר ובינוני למדי.
כתבתי את הדעות שלי על המצבים אלה , איך הם משפיעים אלינו ועל המצב של מכבי למשל.

חמשת תפקידי התקשורת:
* סיקור ופיקוח – בעיקר את מרכזי הכוח.
*תיאום וקישור-פרשנות, ראיונות עומק, מידע שימושי.
* העברה תרבותית -העברת המורשת, הצגת נורמות.
*בידור
*גיוס – מסרי שכנוע - גיוס דעת קהל: פרסומת,  תעמולה ותעמולת בחירות.

חלק ד: פירוט 3-5 עבודות שבהן התלמיד היה מעורב לאורך תקופת הלימוד (שנתיים)
בחלק זה יציג התלמיד תוצרים מכתבות בולטות בהן השתתף. התוצר יכול להיות פסקה מסכמת של הכתבה, קטע וידאו או אודיו, או צילום סטילס מתוך כל כתבה. הוא יוסיף טקסט  המתאר את נושא הכתבה, תגובות שקיבל עליה ומסקנות שהסיק אחרי כתיבתה. כמו כן הוא
יצמיד קישור לכתבה המלאה לעיון נוסף.


יום ספורט בנעמי שמר - בשנה שעברה צילמתי וערכתי ביחד עם עדן בלוואט ואדיב רויף כתבה על אירוע לחטיבת ביניים של בית הספר - יום ספורט שמוקדש רק להם וביום זה שכבות ז'-ט' הופעלו ביחד עם מדריכים על טרמפולינות - קיקבוקסינג תיפוף על כדורים ועוד.
התראיינו אצלנו בנוגע לתכנון יום זה תלמיד שהשתתף בפעילות וסיפר לנו את נקודת מבטו על יום זה ועל תרומתו לדעתו , התראיין אצלנו אחד ממורי הספורט בבית הספר יששכר בוטבול אשר גם סיפק לנו נקודת מבט מעניין מכיוון המארגנים של האירוע ובנוסף גם מנהלת חטיבת הביניים הגברת רינה.
סרטון הכתבה מהיוטיוב :



הכדורסל הישראלי בבעיה - השנה כתבתי על מצב הכדורסל בארץ , כתבתי על השאלה למה אין יישראלים מובילים בקבוצות מליגות הגבוהות ולמה הכל נעצר כבר בילדות. מהכתבה הבנתי באמת מה הבעיה בארץ ולמה הכל נעצר - אם זה בגלל גיוס החובה בגיל 18 והקושי לקבל ספורטאי מצטיין , אם זה הכישלון בגידול השחקנים כבר בגילאים הקטנים בעמותות שרואות את קידום העמותה בלבד ולא מתחשבות באמת בגידול השחקנים ופיתוח כישרונם.
קישור לכתבה בבלוג - http://masaiach.blogspot.co.il/2015/02/blog-post.html

אסון מילאנו - בכתבה זו כתבתי את דעתי על פעולותיה של מכבי תל אביב העונה ועל השפעתה של העונה שעברה אשר כרגע מסתמנת כהשפעה הרסנית על הניהול של הקבוצה , הישענות על ניסים ועל סגלים מקוצרים דלי תקציב. לא כל יום ניפול על מילאנו שתפסיד משחק אחד ותהפוך את סדרי ההיסטוריה , לא כל יום נשיג נס גדול כמו נס ג'לגיריס הגדול . הפעם אנחנו בסדרה על חיים ומוות עם פנרבחצ'ה אולקר , זאת לא מילאנו ולא פנאתינייאקוס האימפריה בדעיכה אלא קבוצה לא פראיירית שבאה לחפש פיינל פור , אך אם יש קבוצה שיכולה לחזור כנגד כל הסיכויים מפיגור 2:0 ולשבור שוב את כל הסטטיסטיקות של היורוליג זאת לא אחרת מאשר מכבי שתבנה שוב על עוד נס , אך קודם צריך לנצח את המשחק השלישי ואז אלוהים גדול.
קישור לכתבה בבלוג - http://masaiach.blogspot.co.il/2015/04/blog-post.html





יום ראשון, 19 באפריל 2015

אסון מילאנו: ההשפעה השלילית של הזכייה ביורוליג על מכבי תל אביב



    מהלך אחד מקרי בהצלבה בעונה שעברה הביא לאפקט דומינו במכבי תל אביב, שסופו הצג מוטעה לגבי מצבה ביחס לאריות אירופה והשתקה של כל ביקורת הגיונית. מתן משיח מסכם את ההפסד הנוסף לפנרבחצ'ה דרך האשליה של הצהובים והכישלון של מחלקת הסקאוטינג.

    http://msc.wcdn.co.il/w/w-635/1890256-18.jpg
    אלכסנדר קופץ לקחת ריבאונד מול וסלי - עוד ניסיון לא מוצלח
    תפיסת העולם של מכבי תל אביב השתנתה לאורך השנים. פחות ברמת הכדורסל. יותר ברמת הניהול. שהוא כנראה נגזרת של זהות המנהלים. מאחר שנושא זה נדון ונלעס לא אחת, לא אדבר על ההסברים למה שקורה שם , אך רק נזכיר שהגישה המודרנית במכבי טוענת כבר שנים , בין היתר, שקודם כל שומרים על שפיות תקציבית. חושבים מחוץ לקופסא בכל הקשור למדיניות החתמת השחקנים. מחפשים מציאות וגניבות. מתנגדים לבנייה רוחבית של הסגל. זהו, על קצה המזלג.

    האם הגישה הניהולית הזו היא הנכונה עבור מכבי תל אביב? אפשר להתווכח. 
    ומסתבר שאפשר גם להתווכח סביב השאלה אם המודל הזה מוכיח את עצמו. אם שומעים וקוראים את ההצהרות והראיונות של מנהלי הקבוצה בימים האחרונים, מבינים שהכול טוב ויפה - שלכל אירופה יש מה ללמוד. שהמוח היהודי שוב עושה לכולם לבית ספר. אה, ושמחלקת הסקאוטינג, זאת שמזמן שינתה שמה למחלקת המדיניות המקצועית, היא הדובדבן האמיתי שבקצפת.
    אז רגע נעצור ונבחן לרגע את מודל הניהולי מקצועי של מכבי במבחן מעשי. 
    בשבע עונות היורוליג האחרונות, הגיעה מכבי חמש פעמים לשלב ההצלבה ללא יתרון ביתיות. שתי עונות חריגות יקזזו האחת את השנייה: הפעם היחידה בה מכבי הגיעה עם יתרון ביתיות (והודחה על ידי פרטיזן בלגרד של יאן וסלי) והפעם היחידה בה מכבי הודחה עוד בשלב הטופ 16. במילים אחרות, מכבי היא קבוצה ששווה מקומות 5-8 ביבשת, כל עוד משחקים בשיטת ליגה (ולפני שנכנס טירוף הפיינל פור). הרבה מתחת לאימפריות האמיתיות של היבשת. והעשירות, יש לומר ביושר. 
    ואם ננתח את שני המשחקים הראשונים של שלוש סדרות ההצלבה האחרונות, נגלה כי היריבה נראתה טובה ממכבי בדרגה לפחות.
    ריאל מדריד, לפני שני עונות בדיוק , התקשתה מול מכבי בעיקר ברבע הראשון של המשחק הראשון. וזהו. בעונה שעברה שלטה ארמאני מילאנו במשהו כמו 75 דקות מתוך 80 הראשונות. ונכון לעכשיו ואחרי שני משחקים בטורקיה, אין שום מקום להשוות בין אלופת טורקיה לאלופת היורוליג. ברמת הסגל. בכדורסל. ברמת האימון. בהכל. המזל הוא שבעונה שעברה הצליחה מילאנו , להפסיד משחק אחד שבו שלטה לחלוטין. ולשנות לחלוטין את מהלך ההיסטוריה התקין - כולנו יודעים איך זה נגמר.

    מילאנו הפסידה משחק בו שלטה לחלוטין - כולנו יודעים איך זה נגמר.


    העונה שעברה הסתיימה בריצה בלתי סבירה בכלל ובזכייה בלתי סבירה בכלל ביורוליג. במה שנראה כמו יום האבל של כל הפרשנים אשר במשך כל השנה קטלו שוב ושוב את צורת בנייתה וצורת המשחק של מכבי. והזכייה הזאת משמשת כמודל של הנהלת אלופת היורוליג. שקיבלה מן הסכמה על כל החלטה מוטעית שמתקבלת שם. כי מרגע שהונף הגביע בפיינל פור במילאנו, כבר אי אפשר להגיד כלום. הפרשנים לא מבינים כלום. המאמנים של מכבי, אם זה דיוויד בלאט או גיא גודס , לא מבינים כלום. אף אחד לא מבין כלום. כי הלו, אנחנו זכינו ביורוליג.
    ועל כך אפשר לומר בפה מלא - שדקה אחת של הצלחה יכולה לממן שנות כישלון רבות.

    בעונה שעברה נמנעה מכבי מלבצע שינויים נדרשים בתנועה.
    וכשביצעה, הנחיתה את שחקן העבר אנדראה ז'יז'יץ', שלא תרם דבר לקבוצה שלו. בדומה לאי-התרומה, עונה אחת לפני, של דארקו פלניניץ' או מלקולם תומאס או גאורגי שרמדיני. אבל ז'יז'יץ', השתתף בחגיגות בכיכר רבין. וזה הוביל לתאוריית הכימיה הקבוצתית המנצחת, שהובילה לאי החתמת גארד זר. לוויתור השערורייתי על גל מקל. להמשך האמונה העיוורת ביכולתה של מחלקת הסקאוטינג להוציא מים מהאבן. אותה מחלקה שהנחיתה כאן העונה את מרקז היינס. את נייט לינהארט, שאילולא הפציעה של פניני כבר מזמן לא היה כאן. את ג'ו אלכסנדר שפתח בסערה בשניים- שלושה משחקיו הראשונים ומאז בנפקדות מלאה.

    האמת? כשחושבים על זה לעומק, מסתבר שמכבי אכן הוציאה לפועל את המסקנה לפיה עדיפה קבוצה רזה עם מספר כוכבים על פני קבוצה רוויית שחקנים בינוניים שנבנית לרוחב. רק שבמקום בינוניים בסגל עמוק, הלכו שם על בינוניים בסגל מקוצר.
    שחקני פנר חוגגים. אם יש קבוצה שיכולה לחזור מ2:0 זאת מכבי.

    על המשחק השני בסדרה אין הרבה דברים לכתוב. שריקת הפתיחה הייתה גם שריקת הסיום. לעולם לא נדע אם רוטציה שונה ורחבה יותר של גודס במשחק הראשון הייתה משנה את התמונה. יכול מאוד להיות שאי השילוב של סילבן לנדסברג במשחק מספר 1 גמרה את הסדרה. יתכן וזה היה ההבדל בין גניבה מול קבוצה לחוצה לבין הפסד. בטוח שזה לא תרם ליכולת של שחקני מכבי לעמוד על הרגליים יומיים אחרי.
    ואחרי שאמרנו את כל זה, חייבים לזכור שאנחנו מדברים כאן על מכבי תל אביב. נכון שהסגל שלה שווה הצלבה והביתה, אבל המועדון שווה הרבה יותר. בכל הרכב ובכל עונה. ואם יש קבוצה אחת שיכולה לחזור מהקרשים ומ-2:0, ובניגוד לסטטיסטיקה ביורוליג המציבה את העובדה שאף קבוצה בהיסטוריה ארוכת השנים של המפעל לא חזרה מפיגור שכזה לניצחון בסדרה, זאת הקבוצה. אבל לפני שחושבים על קאמבק מהסרטים, צריכים קודם כל לנצח את משחק מספר 3. אחר כך אלוהים גדול.





















יום שבת, 14 בפברואר 2015

הכדורסל הישראלי בבעיה : על המצב הבעייתי של כדורסל הישראלי

בעשור האחרון ובעיקר בשנים האחרונות רווחת בישראל דעה שלילית על הכדורסל הישראלי , אין שחקנים ישראלים מובילים כמו עודד קטש ששיחק באלופת אירופה פנאתנייאקוס ולקח את אותה אליפות דווקא מקבוצה ישראלית - מכבי תל אביב, אין שחקנים כמו דורון שפר ומיקי ברקוביץ', ולמה ? הכל מתחיל בנוער.

בכל מקום אפשר לשמוע שוב ושוב וגם מהאנשים הגבוהים ביותר בכדורסל בישראל ואפילו הזרים שמגיעים לישראל לקבוצות הבכירות - יש לנו בעיה בכדורסל.
טוענים שהקבוצות הופכות להיות קבוצות של זרים , שאין ישראלים , שכולם מתאזרחים ושאין לנו שום סיכוי להצליח ללא הזרים שנוחתים פה וממלאים את הליגות הנמוכות והגבוהות - הכל מתחיל בנוער.

מיקי ברקוביץ' זורק לסל. כמוהו כניראה כבר לא יהיו כאן
הכל מתחיל בזה שלא מגדלים פה שחקנים נכון ובהתאם לכך - אין כשרונות להוביל קבוצות כמו מכבי תל אביב באירופה.
כשילדים ונוער נרשמים לעמותות ולבתי ספר לכדורסל,מלמדים אותם יסודות,מלמדים אותם לזרוק לסל אך לא מעבר.
כשמגיעים לגילאים הגדולים יותר של כניסה לליגה ולקבוצה ודבר רציני יותר פה הופך הכדורסל שלנו למשהו שהוא לא תקין , וזה מביא לדעות השליליות על הישראלים בליגות הגבוהות, אי אפשר להצליח בישראל במצב של היום.עובדה.
לפעמים קורים ניסים ויש הפתעות ויוצא לנו איזה עומרי כספי או גל מקל וגם הם לא מצליחים להטביע את חותמם בליגה הטובה בעולם.

ולמה כשהילדים והנוער מגיעים לליגות סוף כל סוף המצב מתחיל להיות אבוד ? בגלל המאמנים , העמותות הללו שנותנות לילדים תקווה ואימון כמעט סתמי.
אני למשל, משחק כבר מגיל 9 כדורסל וגם לי כמובן היו חלומות.
הגעתי לגן יבנה והתחלתי לבנות לעצמי את החלום, רק שאם השנים אני הולך ומבין שזה לא יקרה.
נתחיל בעבודה שבמדינה שלנו , עם גיוס חובה בגיל 18 קשה להתקדם אחרי 3 שנים של היעדרות מהספורט המקצועני , וכן זה נדיר לקבל מהצבא את התואר ספורטאי מצטיין, מעטים האנשים שמצליחים להוציא תואר כזה מהצבא שעוד נותן להם סוג של אפשרות להמשיך את מה שהתחילו וגם אז הסיכויים להגשים את החלום הגדול ולהגיע לקבוצה גדולה ולכסף הגדול נמוכים מאוד.

כשהגעתי לליגה בהתחלה הייתי בין הגבוהים , אבל מהיר וחלש מידי ואיכשהו מצאתי את עצמי בעמדה שאני הכי לא אוהב והכי פחות טוב בה על המגרש , עמדת הגבוה - הסנטר.
ממתי ילד שגובהו 1.70 לערך מהיר ואתלטי הוא סנטר שצריך להיאבק עם ילדים גדולים ורחבים ממנו בכמה מידות? אני אוהב לזרוק ולהרגיש את הכדור אצלי ביד, להנהיג ולקרוע את המגרש אבל מהיסוד הרגילו אותי שאני לא מתקרב לעמדה שכזו בכלל , אלה לעמדה של להכנס לתוך הקרבות בתוך הצבע עם ילדים חזקים וטובים ממני מבלי להבין מה אני עושה שם בכלל.
ולמה זה קרה ? נשאל את המאמנים.
אני כניראה לא הראשון ולא האחרון שאיבד את החשק למשחק בגלל שמיקמו אותו במקום הלא נכון במגרש וזה נותן את ההרגשה הרעה והחוסר ביטחון.
דיברתי עם המאמן , שיחה ועוד שיחה , ושום דבר , בקושי דקה קיבלתי.

ופה הבעיות של הכדורסל שלנו מתחילות , בזה שאין לילדים מענה ליכולות שלהם מצד העמותות ובתי הספר לכדורסל שכאילו נותנים לנו את ההצלחה שלנו.
עם השנים הפסקתי וחזרתי פעמיים או שלוש לקבוצות שונות , פעם זה עבד ופעם זה לא , אף פעם לא השתמשו בי נכון ולא נתנו לי את מה שאני יודע לעשות הכי טוב , וזה לא לחכות בפינה לכדור ולזרוק אבנים לכיוון הטבעת ולא ללכת מכות מתחת לסל.
אז אם השנים הבנתי שזהו , שאין מה להמשיך ושזה לא הולך , אז מוותרים - אני לא היחיד.
גם ככה יש צבא אנחנו אומרים , זה לא ילך לשום מקום , ופה הולכים להם כל הכשרונות של הכדורסל הישראלי.

אני לא אומר ולא מצהיר שאני כשרון מבוזבז , אני אומר שבגלל העמותות , המאמנים והקבוצות והשימוש הלא נכון והחינוך הלא נכון שנותנים לנוער היום בארץ הוא זה שגורם לבעיית הישראלים הבכירים.
עומרי כספי מטביע בNBA. כישרון ישראלי נדיר
הכל מתחיל בבסיס , בניהול הכושל של עמותות רבות בארץ ובכלל של הכדורסל בארץ שהוא על גבול הבדיחה , שילדים כל כך כשרוניים מוצאים את עצמם במגרשים השכונתיים עם החברים נותנים את הכישרון ונשארים מתוסכלים מחוץ למסגרת הזאת שכל כך מגיעה להם בגלל חוסר תיאום שלהם למאמנים שכביכול באים לגרום להם להצליח ומכריחים לעשות דברים שבאים לקדם את העמותה והקבוצה ולא את השחקן האמור להתפתח , מלמדים אותם דברים שהם בכלל לא אמורים לעשות.

אז ככה עוברים להם השנים , ואיתם הכישרונות הגדולים שכן יש פה , לא כולם יכולים להגיע להיבחן בווינגייט בתל אביב , לא לכולם יש את המשאבים אז הנוער מתחיל בעיר שלו ובעמותות שיש לעיר להציע ושם ככל הנראה זה יגמר עוד לפני גיל 16 וניפוץ החלום להצליח ולהגיע לגדולות.
שחקנים יש , ליגות בכירות והצלחה באירופה יש אבל שחקנים ישראלים אין. הכל מתחיל בבסיס - בנוער המבוזבז שהולך לאיבוד בגלל ניהול כושל וחוסר מקצועיות משווע של המנהלת בארץ והעמותות שמצהירות שהן מתקיימות על ייצור וגידול השחקן הישראלי כשבעצם הן שהורסות אותו.